יומן טיול אוגנדה חלק 7 - סיפי ומעבר לקניה

01.05 יום שני - נסיעה לסיפי

קמתי מוקדם והלכתי להוציא לכולם שילינגים אוגנדיים בכספומט, שכן היו לנו עוד כמה ימים להעביר בעיר ונגמר לנו הכסף. בדרך חזור עצרתי ב CJ's לקפה מוצלח של בוקר. את הקפה שתיתי רק בהוסטל כי התחיל לרדת גשם משמעותי. התארגנו והזמנו מונית דרך אפליקציית בולט לתחנת האוטובוס ממנה יוצאים  אוטובוסים למבאלה. לפני שעלינו למונית נפרדנו ממעין, שטרם אושרה לו הויזה, אבל תכנן לנסוע מאוחר יותר ביום לאנטבה כדי לצמצם את המרחק לשדה התעופה.קנינו כרטיסים במקום לאוטובוס למבאלה ועלינו לאוטובוס שהיה מרווח יותר וגם פחות עמוס מהאוטובוס הראשון שלקחנו לפורט פורטל. כמובן שיצאנו כמעט בשעה איחור שאותה בילינו בהמתנה במושבים, אבל שאר הנסיעה הייתה די סבירה, כשחוץ מהרוכלים המציקים שעלו וחפרו על מרכולתם היה די נוח ולא היו הרבה עיכובים. בתחילת הנסיעה קניתי "פנקייקים" מגעילים מרוכל שהציג עצמו כ Mr Pancakes ולפני שהביא לי את הפנקייק שביקשתי התעקש לשאת תפילה למען נוסעי האוטובוס והנסיעה. במבאלה התנפלו עלינו המקומיים עם כל מיני הצעות בתחנה המרכזית, ואנחנו מיהרנו לקחת את התיקים ולצאת מהתחנה ההמונית. ירד גשם, ולכן הדבר הראשון שעשינו היה לחפש מסעדה סבירה לברוח אליה. אכלנו פילאו במסעדה מקומית בשם Taufiq ואחרי שנחלש קצת הגשם המשכנו ברגל למשקאות בסניף של Endiro Coffee אליו יצאנו גם עם המשלחת של לוחמים ללא גבולות לפני כחודש. מהמסעדה אסף אותנו ברכבו מוזס, בעל הגסטהאוס והמדריך איתו סגרנו את השהות שלנו בסיפי. מוזס היה מאוד חביב, ונראה שגם אליו הגיע השיר "אל המעיין בא גדי קטן". בדרך עצרנו בשוק מקומי וקנינו ירקות. אחרי כשעה נסיעה במהלכה נפתחו בפנינו הנופים היפים והחדשים של אזור סיפי, הר אלגון והמישורים הרחבים של צפון מזרח אוגנדה, הגענו לגסטהאוס של מוזס - Blue Star. לפני ההתאקלמות ישבנו לכוס משקה ואחריה בחרנו לעצמנו את החדר. במקום לקחת שני חדרים זוגיים עם שרוקלחת חיצונית בחרנו בחדר גדול לארבעתנו ובו מקלחת יחסית נורמלית. כללי הנימוס והניקיון היו מורגשים אצל מוזס. בכניסה לכל מבנה החלפנו לנעליים נקיות והקפדנו על כך גם בחדר הפרטי שלנו. הפרט השלילי היחיד היה שלמרות שהיה חשמל לא היו מים חמים במקלחת. אחרי שספיר הקריבה את עצמה בניסיון, החלטנו השאר שנוותר על המקלחת אחרי היום הפשוט הזה. אכלנו ארוחת ערב של פסטה וסלט, שלמרות שהזמנו אותה בשש וחצי היא לא הייתה מוכנה גם ב 21:00.

02.05 יום שלישי - מפלי סיפי וסנפלינג

אכלנו ארוחת בוקר על ספסל בגינה של הגסטהאוס. קיבלנו חביתה ולחם שנקלה עם מה שהרגיש כמו קילו מרגרינת Blue Band על המחבת. אחרי התארגנות יצאנו לקראת 11:00 לטיול בשבילו הגענו לאזור, סביב מפלי סיפי המפורסמים. מוזס הדריך אותנו ויחד עם מקל הליכה שכל אחד קיבל, עברנו בין הכפר, מטעים, שבילים וגבעות וטיפסנו וירדנו בשבילי המפלים. בדרך עברנו גם על פני מוכרים שמכרו קריסטלים אותם חצבו בהר. המפל הראשון היה השני בגובהו, 85 מטרים. בתצפית מתחתיו נרטבנו והתרעננו מההליכה שעד כה הייתה בעיקר בעלייה. המפל השני היה הנמוך ביותר, ובנהר לפניו מצאנו את אנשי הכפר רוחצים ומכבסים. משם ירדנו הרבה עד למפל האחרון, שלא ממש נגלה לעינינו מלמעלה. במקום ראינו קבוצת אנשים מתעסקת עם חבלים וקסדות - מכינים את הציוד עבור הסנפלינג שלנו. אחרי הרבה חששות ומתוך הפחד החלטתי לעשות ראשון את הסנפלינג. אחרי שאובטחתי עמדתי על שפת הצוק בגבי אליו וירדתי במדרגות הסולם עד שנאחזתי רק באבנים ובחבל מעליי. שחררתי את הידיים והייתי תלוי באוויר. עם הירידה המפחידה מאוד - בגובה של כמאה מטר מעל הקרקע, נגלה לפניי המפל השלישי, הגדול מכולם והמרשים מכולם, במיוחד יחד עם הנוף והחוויה. בסוף הירידה נרטבתי וחיכיתי לשאר החבורה שתרד. בירידה חיכו לנו ילדי האזור ועזרו לנו (בסוף בלית ברירה נתנו להם טיפ) משם עלינו חזרה לאזור הכפר בהובלת אחד המדריכים.אכלנו ארוחת צהריים במסעדה מקומית - אורז ושעועית כמובן - וחזרנו להוסטל, כששוב לא היה בו חשמל. אחרי התארגנות יצאנו למלון אחר באזור לאכול ארוחת ערב אל מול שקיעה בסניף של Endiro. סוף סוף זכינו לשקיעה נוגה ומרשימה באוגנדה, אל מול המרחבים הנפרשים מתחת לסיפי והר אלגון. התחיל לרדת גשם וניצלנו הפסקה בין המטרים לחזור להוסטל. שם שמחנו לגלות שחזר החשמל ואני אכלתי ארוחת ערב נוספת שהתלהבתי לנסות - במבוק צעיר עם מתוקה מטוגן, שהיה הפעם הראשונה באוגנדה שהמתוקה היה לי טעים.

03.05 יום רביעי - נסיעה לניירובי

אכלנו ארוחת בוקר מאוחרת ונסענו למבאלה עם מוזס. הגענו לקראת הצהריים בגשם שוטף, ולכן במקום ישר ללכת לדוכן מכירת הכרטיסים לקניה הורדנו את התיקים והבנות בקפה Endiro וזיו ואני נסענו עם מוזס לקנות כרטיסים לאוטובוס ממבאלה לניירובי. הגשם קצת נחלש ומשם הסתובבנו בחיפוש אחר הוצאת כסף או המרה לשילינג קנייתי לקראת הנסיעה לניירובי. השילינג האוגנדי שהיו ברשותנו הספיקו כמעט בדיוק לכרטיסים ולקניות אחרונות של מים וחטיפים, ונשארנו עם קצת כסף עודף למקרה שנצטרך בנסיעה. אחרי חיפושים מצאנו סניף הודי של המרות כספים וחזרנו לאנדירו לאכול עם הבנות ארוחת צהריים מפנקת לקראת הנסיעה הארוכה. הלכנו לאוטובוס ואחרי ששמנו את התיקים נועם ואני קנינו מים וחיפשנו נואשות אחר בננות עד שהתפשרנו על אשכול לא מפתה.בעלייה לאוטובוס, למרות שקנינו מראש מקומות מסומנים היו לנו מקומות חופפים עם גברת קנייתית מבוגרת, וזיו ואני החלפנו מקומות. אחרי הרבה עיכובים במבאלה, שנבעו בעיקר בקושי רב של העובדים להעמיס לאוטובוס את כל הציוד של הנוסעים - יצאנו לדרך לקראת השקיעה. הנסיעה עברה באופן הרבה יותר חלק משציפינו. היו פעמיים שהעבירו את הבנות מקום (פעם אחת כשאמרו להן שאי אפשר לשבת במושבים מסוימים ואחר כך החזירו אותן לאותם מושבים) והיו מספר עצירות לקניות בתחנת דלק ולשירותים, לרוב סתם באמצע הדרך. היה קריר בנסיעה והצלחתי לישון חלק משמעותי מהדרך, גם אם לא ברצף.מעבר הגבול לקניה היה די פשוט ונוח. ירדנו מהאוטובוסים ועמדנו בתור בזמן הפסקת חשמל קצרה. עברנו בידוק ביטחוני, לקחו טביעות אצבעות ותצלום גם ביציאה מאוגנדה וגם בקניה. בכניסה לקניה הפקיד שאל את נועם כמה זמן היא מתכננת להיות בקניה, באופן שהיה נשמע ידידותי ולא מקצועי ולכן היא ענתה לו בערך חודש - והוא כתב חודש בדרכון. אחרי כמה חרדות וניסיונות להמתיק את הפקיד הוא תיקן את מה שכתב בעט לחודשיים, כמו הזמן שנשאר לנו בויזה של מזרח אפריקה. אחר כך הלכנו בחושך בחיפוש אחר האוטובוס שלנו שעבר בידוק משלו, עד שמצאנו אותו במעין מרכז מסחרי קטן. חיכינו זמן רב עד שכולם עלו חזרה לאוטובוס והמשכנו בנסיעה בתוך קניה, מנופפים לשלום לאוגנדה.לקראת שש בבוקר, עוד לפני הזריחה, הגענו לתחנת ההורדה של האוטובוס במרכז ניירובי. הופתענו שהנסיעה לקחה בערך 12 שעות כמו שהובטח על ידי הנהג, ובכך חתמנו את השהות שלנו באוגנדה ופתחנו דף חדש בטיול.