08.05 יום שני - יציאה לטרק Loita Hills
בבוקר אפסנו נועם, זיו ואני את התיקים במלון סלהה. נפרדנו מספיר שנשארה בחדר ולפני שאספו אותנו לטרק עצרנו בבית CJ's שם נועם קנתה לעצמה קפה ולכולנו מאפים לנסיעה הארוכה. מחוץ לבית הקפה פגשנו את פטריק, האחראי על טרק Loita Hills אליו עמדנו לצאת בואן עם פמלייתו ועם עפרי, השותפה שלנו לטרק. עלינו לואן, ערכנו הכרות עם שלושה בחורים נוספים - שני פורטרים וטבח, שילמנו לפטריק ויצאנו לדרך.
עם היציאה מניירובי נדהמנו לראוצ שגם הפרברים יחסית מודרניים, בשונה משהיה לנו בקמפלה. הכבישים היו מסודרים ולאט לאט נפתחו בפנינו מרחבי הארץ. עשינו עצירה בנקודת תצפית על ה- Great Rift Valley, עמק ענק שהוא חלק מהשבר הסורי אפריקאי. וכמובן שבתצפית הייתה חנות מזכרות בה התאספו תיירים נוספים. עם המשך הדרך הנוף התחלף למרחבי סוואנה גדולים בהם ראינו גנו, זברות ובבונים מהלכים על שפת הכביש. בעיירה Narok עצרנו להשלמות קניות וחיכינו מחוץ לרכב עד שפטריק והחבורה יסיימו, בזמן שלא הפסיקו להטריד אותנו רוכלים שונים. עצרנו פעם נוספת לארוחת צהריים במסעדת בופה על הדרך, ואחרי שנהנינו מהאוכל פגשנו גם שני זוגות ישראלים שפגשנו בניירובי. משם ראינו לאורך הדרך אנשים לבושים כמו המסאי. אחרי עוד שעה-שעתיים נסיעה הגענו לכפר מסאי, שם פרקנו מהרכב ויצאנו לסיבוב קצר. הוביל אותנו גלן המדריך מטעם פטריק, ונער בוגר משבט המסאי, לבוש כמיטב המסורת. כשחזרנו לרכב העמסנו עלינו את התיקים, זיו ואני עם תיק גדול לכל אחד מאחר שהחלטנו לוותר על פורטר - ויצאנו לטרק.
הלכנו כשעה קלה בין כמה בתים פזורים במרחבי הסוואנה המוקפים בגבעות. הגענו למחנה שהיה בין מטעות ושדות חקלאיים, בדיוק בעיצומו של איסוף בצלים למשלוח על משאית. עזרנו קצת לפורטרים להקים את המחנה ואחר כך קיבלנו לשעת התה פופוקורן ועוגיות, יחד עם תה ושוקו בהכנה עצמית. נועם שיחקה עם ילדי המסאי ששיחקו בקפיצות בחבל. היה עוד זמן עד ארוחת הערב וניצלנו אותו במנוחה, סיבוב קצר באזור ותצפית על הנהר שליד המחנה אליו הגיעו עדרי בקר וצאן שהובלו על ידי ילדים או נערים.
לקראת החשכה הצוות שלנו הדליק מדורה גדולה, ואנחנו התשעשענו במחשבה שגם בקניה אנחנו חוגגים את ל"ג בעומר שחל הערב. אחרי המדורה הגיעה ארוחת ערב מפוצצת. תחילה מרק וקרוטונים ואחר כך עוד מספר מנות כולל אוגלי שהיה מאוד טעים ואוורירי באופן לא צפוי. סביב המדורה דיברנו עם המדריכים והפורטרים עד שכבר נהיה קצת מאוחר והלכנו לישון לקראת השכמה מוקדמת למחרת. ישנו בשני אוהלים זוגיים ולא היה חסר מקום, אבל בגלל כאבי גב שתקפו אותי מיום קודם התקשיתי לישון במהלך הלילה.
09.05 יום שלישי - Loita Hills לינה בכפר מסאי
קמנו יחסית מוקדם ואחרי שהתארגנו זכינו לעוד ארוחה מפנקת. יצאנו לדרך והלכנו בקצב קל בעלייה המתונה לאחת הגבעות. האדמה בדרך שובצה באבנים קטנות דמויות גבישים בצבעי לבן וחום. עשינו כמה הפסקות ביוזמת המדריכים, שכנראה רגילים לאירופאים שמנמנים. הנוף מסביב היה מישורי ברובו ותחום בגבעות ירוקות. עברנו על פני שטחים חקלאיים של המסאי ופגשנו רבים מהם בדרך, עסוקים בעבודה או ברעיית צאן ובקר. לאורך הדרך מג'ה, המדריך בן ה-17 שלנו משבט המסאי, האזין בטלפון נוקיה שלו למוזיקה מעצבנת שחזרה על עצמה. אחר כך הבנו שזו הקלטה של מוזיקה טקסית של המסאי, אבל עדיין לא הצלחנו להבין איך הוא מסוגל לשמוע אותה בלופים לכל אורך הדרך, או למה עדיין יש לו סוללה בטלפון.
היה יום יפה והשמש זרחה, ושמנו לב שבאזורים רבים האדמה כולה מנצנצת. בגלל הקרבה לאגם מלח גדול, החול מלא במינרלים ומתכות שגורמות לו לנצנץ, וגם הסלעים והאבנים היו עשויים מאותו החומר.
לקראת הצהריים התקרבנו לאחד מכפרי המסאי ונועם ניגשה ללטף עגל שנח על הקרקע. אחרי שהיא נגעה בו התקרבו אלינו גברים כועסים ועזבנו את המקום - המדריכים הסבירו לנו שהם היו מוכנים שהיא תיגע בפרות רק תמורת תשלום. באזור הכפר עצרנו לארוחת צהריים, להפתעתנו שוב ארוחה חמה ודשנה. אחרי האוכל המשכנו ללכת בנופי הגבעות וחלפנו על פני עקבות ומחילות של דב נמלים.
לבסוף הגענו למחנה, שהוקם בכפר ממש ליד בית משפחתו של מג'ה המדריך שלנו. משפחתו קיבלה אותנו בברכה, ואמנם זה היה מוזר בהתחלה אבל בזכות מג'ה הרגשנו בהמשך די בנוח, והוא אפילו הזמין את נועם ללטף את חיות המשק שלו כאוות נפשה. בזמן שנחנו קצת התעניין בנו ילד מקומי וניסיתי לתקשר איתו בשלושת המשפטים בסוואהילית שידעתי. לאחר מכן מג'ה לקח אותנו לסיור בכפר במהלכו הוא שיתף על התרבות שלו ועל החיים בכפר. למרות שהמסאי נהיים מודרניים יותר מיום ליום (משתמשים בטלפונים, נוסעים העירה ובחלק מהמקומות יש אפילו חשמל) הם עדיין שומרים על המנהגים כמו ברית מילה לנערים, יציאה לחודשים לרעות פרות והכי חשוב שומרים על הלבוש המסורתי, השוקה האדומה ורודה כחולה שמגיעה בכל מיני תצורות, שלרוב מזכירה מפת שולחן. אמו של מג'ה אף הכניסה אותנו למנייטה, בית הבוץ העשוי מעץ, בוץ וגללי פרות. הבית היה חשוך למרות מנורת פלורסנט אחת ובו גרו בחדר אחד האב, בחדר שני האמא עם הילדים הקטנים ובחדר שלישי הילדים הבוגרים. היו גם שני חדרונים בבית שיועדו לגדיים ולעגלים המאוד צעירים כדי לשמור עליהם בזמן הלילה. בסך הכל הרגשנו מאוד רצויים ושהביקור היה אותנטי, מבלי שהעלו הצגות בשבילנו.
עם שקיעת החמה נועם הכניסה את העגל למנייטה והתיישבנו לארוחת ערב, הפעם בתוך אוהל כדי למשוך פחות תשומת לב מילדי הכפר. גם הלילה היה לי קשה לישון בגלל כאבי הגב, ולקראת הבוקר גם בגלל צלצולי הפעמונים שהיו קשורים לחלק מהבקר והצאן.
10.05 יום רביעי - Loita Hills יום מספר 3
קמנו עם הזריחה לארוחת בוקר עם פנקייקים טעימים, תוצרתו של מאמא ג'וזף השף המבוגר והחביב שלנו. נפרדנו ממשפחתו של מג'ה ויצאנו לדרך. חלפנו על פני עוד אזור נוצץ וחצינו בדרך כמה נחלים קטנים. שוב עשינו כל מיני עצירות ונהנינו מהאווירה הקלילה של הטרק. בצהריים הגענו לאזור יותר מיוער ואפילו צפינו בקופי קולובוס על גדת הנהר בה התיישבנו לאכול. מאחרי האוכל החלו להתקרב אלינו הרבה מקומיים שהביעו עניין בנו וניסו נואשות לנהל שיחות ולהתחבר. אל המחנה הגענו מלווים בילדי מסאי והקמנו את האוהל בחלקה סמוכה ליער. הלכנו ביער עד לנחל הסמוך ושם נרגענו עד ארוחת הערב שלוותה הפעם במדורה כמו בערב הראשון.
בזמן הארוחה ואחריה הגיעו עוד מקומיים - צעירים וילדים שגם הם הביעו בנו עניין. שוב ניסיתי לדבר איתם והם לימדו אותי לספור עד 10 בסוואהילית. הלכו לישון יחסית מוקדם לקראת ההשכמה המאוד מוקדמת של היום האחרון לטרק.
11.05 יום חמישי - Loita Hills יום אחרון ואגם ורוד
קמנו לפני הזריחה ואכלנו ארוחת בוקר עם עלות השחר. מאמא ג'וזף הכין לנו מעין פנקייקים עם תפוחי אדמה וירקות שהיו מאוד טעימים ויצאנו לדרך. התחלנו בעלייה לאחת הגבעות וכשהגענו לפסגה נפרש בפנינו ה-Rift Valley המרשים והיפהפה, שאורות השמש בתחילת עלייתה בשמיים החמיאו לו מאוד. חלפנו על פני כמה בבונים והתחלנו בירידה תלולה חזרה לעמק, לנקודת הסיום של ההליכה. לנועם עדיין היו כאבים בקרסול בגלל נקיעה קודמת ולכן התקדמנו יחסית לאט ובבטחה. עם סיום הירידה חצינו נהר ונשארנו בו להפסקת השתכשכות ומנוחה. אנשי הצוות שלנו ניצלו את ההפסקה למקלחת של ממש במי הנהר. משם חזרנו לרכב ונסענו לתחנה האחרונה שלנו בטיול, אגם Magadi.
היינו אמורים לעשות מסלול של שעה הליכה מסביב לאגם, אך הוא היה סגור ובמקום נסענו לנקודת תצפית טובה והלכנו על שפת האגם. בדרך התלהבתי מקיני נמלים ענקיים שהופיעו מדי פעם לא רחוק מהכביש, והתנשאו למעלה משני מטרים גובה. עם היציאה מהרכב נחשף אגם המלח שבחלקו הגדול היה ורוד ממש, בזכות מינרלים שונים שיש בו. כשהתקרבנו לאגם הבחנו גם באלפי פלמינגואים לבנים-ורדרדים. ניסינו להתקרב אליהם אך הם תמיד התרחקו מאיתנו. שעות הצהריים הביאו איתם חום כבד, והרגשנו את מה שציפינו מהחום האפריקאי שעם האגם המלוח הזכיר גם את ים המלח. אחרי שעינינו שבעו מהפלמינגו והאגם הורוד, יצאנו לדרך חזרה לניירובי.
עצרנו בעיירה ליד האגם לארוחת צהריים במין חדר אוכל והרגשנו ממש באווירת ים המלח באווירה היבשה והמדברית. בנסיעה חזרה שאלנו את דון, אחד הפורטרים, על צב המחמד שראינו איתו אמש. הוא הסביר שכשהוא נוסע ממקום למקום, כמו ברגעים אלה, הוא שם את הצב בתיק הגב שלו שהיה בבגאז'. גם מג'ה, מדריך המסאי שלנו, נסע איתנו לניירובי.
כשהגענו לעיר הורדנו תחילה את עפרי במנייטה ואחר כך ירדנו זיו, נועם ואני במלון סלהה. נפרדנו לשלום מהצוות והתאחדנו חזרה עם ספיר, שבינתיים חקרה את ניירובי בלעדינו. התאפסנו על הציוד שאפסנו ולצערנו גילינו שאין לנו עוד חדרים פנויים בסלהה, למרות שניסינו להבהיר להם מתי אנחנו חוזרים וביקשנו שישמרו לנו חדר. חיפשנו מלונות זולים אחרים באזור וכשכמעט התפשרנו על אחד לא זול, נועם הודיעה שמצאה בעזרת הישראלים שפגשנו בתחילת השבוע דירת airbnb טובה באותו בניין בו הם ישנו. שמחים על המציאה, ספיר נתנה את החדר שלה לזוג נשואים טריים שפגשנו וחיפשו מקום ליד בית הקהילה היהודית לסופ"ש, אספנו את הציוד הרב שלנו ונסענו בבולט לבניין. הבניין היה בניין דירות יחסית מפואר בשם Westpoint Suites והיה בשכונת מגורים יחסית שקטה ליד אוניברסיטה, ואפילו כלל גג עם בריכה קטנה ומכון כושר, אבטחה בכניסה ושוער בלובי. התקלחנו והתארגנו בדירה המרוהטת, נועם אף השתמשה במכונת הכביסה שעמדה לרשותנו ויצאנו לאכול.
נסענו ל Village Market, עוד מתחם קניות שספיר הכירה, לארוחת פרידה חגיגית מנועם שלמחרת נפרדה מהקבוצה - תחילה כדי לטוס לחופים עם קבוצת הישראלים ובהמשך לטיסה להודו. היה מאוחר ולכן רוב החנויות היו סגורות, אבל התיישבנו במסעדת Local Grill ואכלתי בה המבורגר שהיה טעים ואמיתי. בזמן שישבנו הודיעו לנו המלצרים שב-23:00 יתחיל תרגיל גדול של הכוחות המיוחדים של המשטרה בקניון, ושעלינו לצאת עד אז. עם סיום הארוחה יצאנו ואכן ראינו רכבים, עמדות אבטחה וכוחות שונים של המשטרה מסביב. הלכנו לתחנת דלק שם קנינו מים ונשנושים ומשם לקחנו בולט חזרה לדירה. הפעם אני הזמנתי בלי כרטיס אשראי, וכמובן שלנהג לא היה מספיק עודף להביא לנו. חזרנו עייפים וכבר היה מאוחר, אז סיימנו את היום ופנינו למיטות.
12.05 יום שישי - פרידה מנועם ורגיעה בניירובי
קמנו בטבעיות בבוקר ועזרנו לנועם להתארגן. בעלת הדירה יצרה קשר ואמרה שעלינו לעבור לדירה של הישראלים שנוסעים עם נועם לחופים, כי הדירה בה ישנו משוריינת למישהו אחר. העברנו את התיקים ואחר כך נפרדנו מנועם ונותרנו בקבוצת המטיילים שלנו רק שלושה - זיו, ספיר ואנוכי. אכלנו ארוחת בוקר שהכנו ממצרכים פשוטים שזיו קנה באזור, עשינו כביסות וסידרנו את התיקים שנותרו מבולגנים מהטרק. את הבוקר העברנו במנוחה בדירה בניסיון לתכנן את המשך הטיול בכלל ואת המשך השהות בקניה בפרט.
בצהריים חשבנו על להכין אוכל בדירה, אך לבסוף יצאנו לסיבוב בשכונה ואכלנו במסעדה מקומית בשם Aila's Dishes. המסעדה הייתה במתחם דוכנים של סטודנטים, האוכל היה טעים וזול והאווירה הייתה טובה. פנינו לחזור לדירה, אך ריח של מאפים משך אותנו. כמו דמויות מסרט מצויר עקבנו אחר הריח עד למקור שלו - קונדיטוריה בתוך בניין שהיו בו כל מיני חנויות, בשם Lily's Cookies and Bakery, שלא הופיעה במפות באינטרנט. הקונדיטוריה נראתה מקומית וטובה וקנינו מהם דונאטסים עם ציפוי שוקולד לבן שהיו טעימים ומספקים מאוד.
בדירה עלינו לגג בכוונה לנסות את הבריכה, אבל המים היו קרים ומזג האוויר נהיה סגרירי ולכן חזרנו לדירה והתארגנו לקראת שבת. נסענו לארוחת שישי נוספת בבית הקהילה היהודית. הפעם זו הייתה שבת קהילתית והגיעו גם לתפילה וגם לארוחה רבים מאנשי הקהילה היהודית, רובם אנשי עסקים או עובדי השגרירות. פגשנו גם את חן ומאור, שני המטיילים שדרכינו מצטלבות איתם שוב ושוב עוד מאז תחילת מסענו באוגנדה. אחרי ארוחה מאוד משביעה חזרנו בבולט לדירה וערכנו שיחת וידאו עם נועם שכבר חגגה בחופים ועם יובל יעל שהייתה בארץ בעיצומו של מבצע "מגן וחץ". חשבנו לעשות ערב סרט אבל היינו עייפים וחתכנו לישון.
13.05 יום שבת - עוד יום בניירובי, קולנוע ואירוויזיון
קמתי מוקדם באופן טבעי ועד שהשאר התעוררו הייתי בטלפון, קורא בעיקר על המשך הטיול ומסדר דברים. זיו התעורר שני וספיר התעוררה זמן רב אחריו. זיו ואני יצאנו להשלמות קניות כדי להכין לנו שקשוקה וסלט לארוחה. בדרך עברנו גם במאפייה של Lily וקנינו את הדונאטס היחיד שנשאר, ביחד עם עוגיות שלצערנו היו רק סבירות. בדירה הכנו שלושתנו ביחד ארוחת צהריים שיצאה טעימה. מזג האוויר היה קיצי ועלינו שוב לגג, כשהפעם זכינו לחום ולשמש. אחרי קצת קריאה התקשרנו למעין שהיה בסיום טיולו באתיופיה. בסיום השיחה נכנסתי לטבילה מהירה במים ואחריה זיו ואני התארגנו ליציאה לקולנוע.
נסענו בבולט לקניון הראשון בו ביקרנו בניירובי, Westgate, וקנינו כרטיסים לסרט השלישי והאחרון בסדרה של שומרי הגלקסיה, בלית ברירה בתלת ממד. זה אמנם לא קשור לטיול, אבל הסרט היה מצוין ואפילו מרגש, מארוול בימיה הטובים וכמובן עם פסקול מיוחד ואיכותי. אחרי הסרט הארוך פגשנו את ספיר שכבר הסתובבה גם היא בקניון. אכלנו שוב בהמבורגרייה Urban Burger שבקניון, עשינו סיבוב קניות בסניף קרפור המקומי והוצאנו כסף מכספומט.
ביציאה מהקניון, ממש לפני שלקחנו בולט לדירה, ניגש אליי מוכר פרחים והצליח לשכנע אותי לקנות ורד לכבוד יום האם, למרות שאמא שלי בכלל הייתה בצרפת. קניתי את הורד ולאחר שצילמתי לאמי הענקתי אותו לספיר. מהדירה נסענו לנתנאל בקהילה היהודית, ואפסנו אצלו ציוד שלא רצינו לקחת איתנו לנייואשה בה נבלה את השבוע הבא. שמנו בעיקר בגדים, את המזכרות שלנו ואת הארגז של נועם במשקל 11 ק"ג עמוס המזכרות והבגדים שהיא לא רצתה להיסחב איתם להודו ושבהמשך נשלח עבורה לארץ.
מהקהילה היהודית נסענו לדירת ה airbnb של חן ומאור, שהזמינו אותנו לצפות איתם באירוויזיון. מצוידים באננס ובעוגיות עלינו לדירה הגדולה בה זכינו לאירוח אדיב וכיפי הרבה יותר ממה שציפינו. אכלנו וישבנו עד רגע התוצאות, בו כעסנו על הניצחון של שוודיה אבל היינו מרוצים מעלייתה של ישראל בנציגות נועה קירל למקום השלישי. השעה כבר הייתה אחרי 02:00 וחזרנו בבולט לדירה, כשהחלטנו לדחות קצת את זמן היציאה לנייוואשה למחרת. בלילה הצלחתי לישון כמו שצריך, לראשונה מזה כשבוע כמעט בלי כאבי גב.
Comments