קניה חלק 3 - ניוואשה ואתנחתא בניירובי

14.05 יום ראשון - הגעה לנייואשה

התעוררנו יחסית מאוחר ועדיין לא ישנו מספיק בגלל האירוויזיון אמש. אכלנו בבוקר קורנפלקס עם חלב שקנינו בקנייה חכמה בקרפור. עשינו צ'ק אאוט מהדירה ולקחנו בולט לתחנה המרכזית של ניירובי. התחנה הייתה ענקית ומבולגנת וירדנו באזור המטאטו שנוסעים לנייואשה. להפתעתנו העלייה על המטאטו והיציאה היו די מסודרות וגם הנסיעה עד לעיר הייתה די נוחה ולא דחוסה כמו שהיינו רגילים מאוגנדה. גם הכבישים המסודרים והסלולים כהלכה שוב הפתיעו אותי לטובה. מהתחנה בנייואשה לקחנו מהר אובר במחיר מגוחך למחנה שלנו לימים הקרובים, Fiaherman's Top Camp. המחנה היה בעלייה מהכביש הראשי והרכב קצת נאבק אבל הצליח להביא אותנו ליעד. קיבלנו שני חדרים עם מקלחות ושירותים חיצוניים וזיו ואני זכינו סוף סוף למיטות נפרדות מזה שבוע. האווירה במחנה הרגישה כמו צימר והנוף לאגם ולעמק מוקף ההרים היה מדהים ועוצר נשימה, ביחד עם עצי הקקטוס המעניינים והגדולים שהיו מפוזרים בכל מקום.

אחרי התארגנות קצרה ירדנו לכביש בחיפוש אחר מסעדה מקומית לארוחת צהריים. בעזרת אחד מעובדי המחנה שהיה ביום חופש הגענו למסעדה קטנה, Roze Hotel. הזמנו מנות מקומיות כרגיל ובסיום הארוחה הסתקרנתי משלט של מכירת Uji Power בכוס. שאלתי את המוכרת במה מדובר והזמנתי לטעום. קיבלתי קערה גדולה מלאה בדייסה שהורכבה מקמח בוטנים, קסבה ובטטה/תפוח אדמה. לא היה נורא אבל לא הייתי מספיק רעב בשביל לסיים את הקערה. מהמסעדה חזרנו לכביש ומשם לקחנו בודה במחיר מופקע לכיוון Sanctuary Farm.

המקום הוא אזור ליד האגם ובו חיות בר רבות, אך ללא טורפים ולכן ניתן להלך בשבילים בבטחה. נסענו עם הבודות עד לאגם, שם קנינו כרטיסים לשיט בסירה קטנה לאי מפורסם באגם - Crescent Island, אי הסהר. השיט תחילה עשה סיבוב באגם וראינו דייגים רבים עומדים במי האגם ומחפשים שלל, לצד היפופוטמים רבים, שלעתים היו די קרובים לדייגים עצמם. ג'ון הקפטן הוריד אותנו בשער הכניסה לאי. עד לפני כמה שנים האי לא היה אי והיה מחובר ליבשת, אבל בעקבות גשמים חזקים ושטפונות מפלס האגם עלה ונוצר האי - יחד עם עצים רבים שטבעו במים וכעת רואים את חלקם העליון והקירח מגיח מעל האגם. על האי נתקעו חיות רבות וגם בו אפשר לעשות ספארי מיוחד בהליכה. עלינו לאי ולתדהמתנו ראינו שמאחר שהאי נחשב שמורה פרטית, דורשים 33$ לכניסה. בלית ברירה שילמנו את הסכום ונכנסנו לשמורה. החוויה באמת הייתה מיוחדת וחיובית מאוד. פגשנו בקופים, אנטילופות שונות, גנו, יענים, זברות וג'ירפות - לכולם הגענו קרוב יותר משהגענו אי פעם, ובמיוחד התרגשתי מהקרבה לג'ירפות העצומות. אחרי שסיימנו להלך באי ולקראת השקיעה, ג'ון אסף אותנו בסירה והחזיר אותנו לחופי האגם. משם הלכנו ברגל דרך השמורה עד לשער, פוגשים בחיות נוספות בדרך, ומשם לקחנו אובר לכפר שליד המחנה, והנהג היה אותו נהג שהסיע אותנו אתמול מניוואשה.

כבר החשיך והלכנו לבדוק מסעדה סינית שישבה קרוב לאגם ושלטיה משכו את תשומת לבנו. נכנסנו למתחם וגילינו מסעדה אותנטית עם תפריט קשה להבנה ומנות לא זולות, כך שחזרנו לאזור הכפרי. בדרך עצרנו במאפייה וקנינו מעין סופגנייה, שהייתה עם פחות שמן וסוכר ממה שאנחנו מכירים מהארץ. קנינו בדוכנים אחרים גם לחם, אבוקדו, לימון ומים וחזרנו ברגל למחנה.

ספיר גילתה מאוחר מדי שלא היו מים חמים במקלחות למרות הבטחות ההנהלה, ולכן זיו ואני ויתרנו על מקלחת באותו ערב. חתכנו את האבוקדו ואכלנו ארוחת ערב צנועה אך משביעה בשולחן מחוץ לבקתה. קינחנו בקינדר שקנינו בניירובי והלכנו לישון.

15.05 יום שני - ספארי אופניים בהלס גייט

בבוקר קמנו לנוף היפה של אגם נייואשה מחוץ לבקתות. סיימנו את שאריות הלחם מאתמול ביחד עם הנוטלה שאיתנו מאוגנדה לארוחת בוקר וירדנו לכביש. לקחנו מטאטו עד לפנייה מהכביש לשמורת Hell's Gate - שמורה גדולה שבה בעלי חיים אך ללא חתולים גדולים, משמע אפשר להסתובב בשטחיה בבטחה. בפנייה היו משרדים של השמורה ושכרנו דרכם אופניים ומדריך לשלושתנו. האופניים היו סבירות אך הכידון היה נמוך מדי מה שהקשה על הרכיבה.

ספיר וזיו קנו בננות ויצאנו ביחד עם המדריך לכיוון שער השמורה, רכיבה של קצת פחות משני קילומטרים. הרכיבה הייתה בעלייה מתונה וקצת קשה. בכניסה לשמורה שילמנו את דמי הכניסה בסך 26$ ונכנסנו לשמורה. אחרי כמה דקות רכיבה ג'יימס המדריך נתן לנו הסבר קצר על השמורה והמשכנו ברכיבה, שהייתה ברובה מישורית או במגמת ירידה קלה. עצרנו בדרך ליד סלע גבוה ומרשים שתור של אנשים טיפס עליו בבולדרינג. סלעים כמוהו פזורים לאורך בשמורה, מאחר שפעילות וולקנית גורמת לשקיעה של כל האזור, ולכן השמורה כולה בתוך עמק. עצרנו גם ליד מצוק עם הד נחמד, שהמסאי האמינו פעם שיש שד השוכן בפנים וחוזר אחרי צעקות. בכלל, המקור לשם השמורה הוא באמונת המסאי שהשטן שוכן באזור, ולכן יש כל מיני אתרים הנושאים שמות כמו שטן וגיהנום. לאורך הרכיבה המהנה, מעבר לסוואנה בעמק המרשים, ראינו זברות, חזירי יבלות, בבונים וג'ירפות. לא המון חיות כמו שאפשר היה לצפות אבל בעיניי, מספיק כדי להתרגש ולהוסיף ייחוד ועניין לרכיבה. לקראת סוף הדרך עלינו על כביש ועצרנו להתרעננות לפני כניסה לאתר נוסף, נקיק גדול שעל פי האמונה הפופולרית הוא המקור לסצינת המוות של מופאסה ב"מלך האריות". ביציאה מהנקיק עברנו דרך עוד שוק מסאי ושם קנינו תוספות למזכרות. לפני שעלינו לאופניים עשינו הפסקה קצרה במהלכה ספיר אכלה בננה. משפחת קופים ניסתה לגנוב ממנה את הבננה, ואחרי שספיר סיימה לאכול אחד מהם זינק בעוד מחזיקה את הקליפה גבוה באוויר וחטף אותה מידיה. אותו קוף אחר כך גם פתח לי את אחד התאים בתיק הגב וכמעט שם ידו על שקית בוטנים חצי פתוחה שהייתה שם, אך הספקתי לעצור אותו בזמן.

עלינו על האופניים ורכבנו חזרה לכיוון השער. לספיר היה קשה וכואב ולכן לאחר כעשר דקות רכיבה עצרנו בצד, שם היא עם אופניה תפסה טרמפ על אחד מרכבי הספארי ונסעה עד לכניסה. זיו ואני המשכנו לרכב עם ג'יימס המדריך במעלה הדרך, כששמש הצהריים קופחת מעלינו. לא ראינו הרבה חיות בדרכנו חזרה ופגשנו את ספיר בשער. מהשער חזרה לכביש ולנקודת השכרת האופניים הדרך הייתה במגמת ירידה, כך שרכבנו מהר מבלי לדווש אפילו פעם אחת.

נפרדנו מג'יימס ואחרי שביקשנו המלצה למסעדה מקומית הוא הכווין אותנו למסעדה מקומית שהייתה ליד דוכן ההשכרה. הזמנו מנה שכללה ביצה מקושקשת עם עגבניות, בצל והתרד האפריקאי, והיא הייתה טובה משציפינו. הבאסה הגיעה עם המחיר במסעדה, בה המוכר ביקש 400 שילינג עבור מנות שאתמול שילמנו עבורן 150 שילינג.

עזבנו את המקום ובדרך למחנה עצרנו במרכז מקומי בו קנינו מצרכים לארוחת ערב, זיו קנה דלק לבנזינייה ואני תפרתי את הקרע שנוצר לי בחולצה בסוף הטרק של שבוע שעבר. חזרנו למחנה לפני השקיעה והספקנו כולנו להתקלח במים חמים ובאור יום. לאחר מכן הכנו ארוחת ערב דומה לאמש, אלא שהוספנו עגבניות ובצל. אחרי האוכל מסג האוויר נהיה סוער ופרשנו לחדרים, בהחלטה שמחר יהיה יום קליל ולא עמוס.

16.05 יום שלישי - אגם אלמנטייטה

ארוחת בוקר משאריות לא ממש אכלנו, עקב כניסת נמלים ללחם שקנינו אתמול. לקחנו מטאטו לנייוואשה ושם חיפשנו אחר אוכל. עוד לפני שהרכב חנה התנפלו עלינו רוכלים ואנשי מטאטו שדרשו לדעת לאן מועדות פנינו ורצו שניסע במטאטו שלהם. הבהרנו להם שכרגע אנחנו נשארים בעיר והם עזבו אותנו. קנינו כמה בננות לא מוצלחות וזיו קנה שייק טעים מחנות מיצים. לכל אורך הדרך פנו אלינו מקומיים בנימוס להצעות להסעות במונית או במטאטו, ואחרי שסרבנו לכולם עזבו אותנו. אחרי שהתייאשנו מחיפושים פנינו לכיוון רשת סופרמקטים גדולה, Naivas. בדרך אליה דוכן סמוסות משך את תשומת הלב של זיו ושלי וקנינו סמוסות לנשנושים מהמוכרת הצעירה והמודרנית למראה באופן מפתיע. בסופר כל אחד קנה לעצמו אוכל ואני קניתי משה בתיבה גרסת אפריקה - נקניקיית בקר מגולגלת בתוך צ'פאטי. הנקניקייה הייתה טובה משציפיתי ולא גרמה לבעיות מאוחר יותר.

אחרי שהבטן נרגעה חיפשנו מטאטו לאגם אלמנטייטה - או יותר נכון המטאטו לאלמנטייטה מצא אותנו. לרוב זה מעצבן שאנשי המכירות מתנפלים וצדים אותנו, אבל אף פעם אנחנו לא מרגישים מאוימים ולפעמים זה מאוד נוח שההסעה מוצאת אותך במקום שתלך לחפש אותה. במטאטו חיכינו זמן רב עד ליציאה לדרך, מאחר שכרגיל באזור הזה של אפריקה המטאטו יתחיל לנסוע מהתחנה רק אחרי שהוא יתמלא. הנסיעה ארכה פחות משעה והייתה טובה. בדרך ראינו זברות, בבונים ונופי העמק עד שנחשף בפנינו האגם. הפעם אף ישבתי בנוחות ליד הנהג.

ירדנו מהמטאטו על הכביש והתחלנו לצעוד לכיוון האגם. הוכוונו על ידי גוגל מפות לפי מיקום שמטיילת אחרת איתה דיברנו שלחה לי, שם אמרה שתצפתה על האגם וראתה המוני פלמינגו. אחרי כחצי שעה הליכה הגענו לשער שמורה ונדהמנו שהכניסה לחוף עולה 22 דולר. אמנם נדהמנו ולא הופתענו יותר מדי, כי למחיר הבלתי סביר של שימור הטבע והחי באפריקה כבר התרגלנו. סירבנו לשלם את הסכום ובמקום חיפשנו מלון עם מסעדה שתתצפת על האגם מקרוב, שכן מסביב לאגם היו בתי הארחה רבים. נכנסנו ללודג' בשם The Pelican Lodge, שהיה יוקרתי למראה אם כי בתהליכי בנייה והרחבה. התיישבנו במסעדה החיצונית וכבר מהשולחן ראינו איך הפלמינגו צובעים את גדות אגם אלמנטייטה בורוד. בזמן ההמתנה לאוכל התקרבנו לאגם כדי לתצפת על הפלמינגו. אמנם החוף באמת היה מגודר בגלל השמורה, אבל התקרבנו מספיק וזכינו לראות אותם טוב יותר מאשר ראינו באגם מגאדי בלויטה הילס. האוכל היה סביר, וכמובן בגלל שהזמנו אוכל יחסית מערבי באפריקה לקח לו כשעה להגיע.

אחרי שסיימתי לאכול התפצלתי מזיו ומספיר. לסלט שספיר הזמינה היה מעין טעם לוואי ולכן היא וזיו רצו להזמין עוד מנה (צ'יפס כמובן) כדי לשבוע. אני רציתי לבקר במוזיאון קטן ומיוחד שהיה במרחק גדול יחסית ולכן הם נשארו במסעדה לנוח ולאכול ואני יצאתי לדרך. הלכתי בחום עד לכביש הראשי, וממנו מצאתי בודה בודה שיסיע אותי כחמש דקות עד למוזיאון.

המוזיאון הוא אתר ארכיאולוגי לשעבר, Kariandusi, ובו ממצאים בעיקר מתקופת ההומו ארקטוס שהתמחה בכלי אבן. הייתי המבקר היחיד במתחם הקטן, ואחרי ששילמתי דמי כניסה הוצמדה אליי מדריכה שערכה לי סיור. תחילה נכנסתי לגלריה שכללה הסבר כללי על התפתחות האדם ועל אזור ה-Rift Valley אותו מייחסים לערש האנושות, ובחנתי כמה ממצאים מעניינים. משם המשכנו לשני אתרי החפירות, בהם נמצאו כלי אבן שהוכיחו את יכולותיו ואת הימצאותו במקום של ההומו ארקטוס. הסיור היה נחמד ותמציתי, לא מעמיק יותר מדי. קצת הרגשתי כמו בהדרכה לתלמידים בגלל חזרות המדריכה על משפטים כמצפה שאשלים אותה. נקודה נוספת ראויה לציון היא שתמיד שהמדריכה דיברה על סוגי אדם אחרים, כמו ההומו ארקטוס או הניאנדרטלים, היא השתמשה במונח animal.

מהמוזיאון חזרתי ברגל לכביש הראשי, ובזמן שחיכיתי לזיו ולספיר נהניתי ממשקה tangawizi קריר ומסופגנייה מקומית. בזמן ששתיתי עברו ילדים שחזרו מבית ספר והתלהבו לדבר איתי ואני איתם בקצת סוואהילית, ובמיוחד עם ילד אחד שידע אנגלית מצוין.

בחזרה לניוואשה תפסנו מטאטו גבוה להפליא, בו גם במושבים האחוריים היה לי מקום לראש בשפע. בניוואשה הסתובבנו בשוק הגדול המקומי וקנינו מצרכים לארוחת ערב. הפעם השקענו בירקות לסלט. משם נכנסנו לסניף ענק של Naivas וקנינו השלמות וחטיפים לקראת מחר. חזרנו באובר למחנה אחרי השקיעה וקצת אחרי שהגענו הייתה הפסקת חשמל במקום. הכנו את האוכל בחושך, נעזרים בפנסי הראש שלנו ולקראת סיום הארוחה חזר החשמל. למזלנו המים מחוממים על ידי אש ולא על ידי חשמל ולכן אחרי האוכל התקלחנו במים חמים שהיו בשפע לפני שהלכנו לישון מוקדם כרגיל בשבוע הזה - קמים קרוב לזריחה ומסיימים את היום בשקיעה.

17.05 יום רביעי - הר לונגונוט

זיו ואני קמנו מוקדם בבוקר ונשנשנו כמה אבוקדו ולחם שנשאר. בדרך לשירותים נתקלתי בבריטי מבוגר וחביב שגר במחנה, ששייך למשפחתו ונקלעתי לשיחת חולין קצרה איתו. ספיר נשארה לנוח בחדרה בשל כאבים ועייפות מהרכיבה אתמול. לקחנו מטאטו לניוואשה, שם קנינו סמוסות מאותו דוכן של אתמול, אבוקדו ולחם לצהריים. אחר כך פנינו לקחת מטאטו להר לונגונוט. מצחיק איך שתמיד המטאטו ימצא אותך וימשוך אותך אליו הרבה לפני שאתה תמצא אותו. לרוב זה מציק ומעצבן, אבל לפעמים כמו במקרה הזה זה יעיל ונוח. המטאטו לקח אותנו לעיירה סמוכה ומשם לקחנו בודה לכניסה לשמורה.

שילמנו את דמי הכניסה השערוריתיים כרגיל (26$) והתחלנו בהליכה. תחילה היו כמה מאות מטרים מישוריים במהלכם ראינו כמה זברות, ואז התחילה העלייה להר. לונגונוט הוא הר געש רדום והלוע שלו נשאר בצורה מרשימה ועגולה, אליה טיפסנו. העלייה הלכה ונהייתה תלולה, לפעמים גם היו מדרגות לסיוע. אחרי טיפוס של שעה הגענו ללוע ההר, בגובה 2,560 מטר. היקפו כ7.5 ק"מ ואגם נייוואשה, פנים הלוע ופסגת ההר בצידה השני נפרשו מולנו ביופי מרשים.

עשינו הפסקת נשנושים ומנוחה והמשכנו בטיפוס לפסגה האמיתית. כאן כבר נתקלנו בעליות וירידות לאורך הדרך, חלקן תלולות ממש והרגשנו את המאמץ בגובה הרב. אחרי כשעה נוספת הגענו לפסגת ההר, בגובה 2,780 מטר. משם נפרשה בפנינו כל לוע ההר והעמק רווי הצמחייה שבתוכה, יחד עם הרים, מישורים, האגם, שמורת הלס גייט מאתמול ועוד. המשכנו את הסיבוב סביב הלוע, בתוואי הליכה נוח יותר עד שחזרנו לנקודה ממנה הגענו. עצרנו שם לארוחת צהריים ואחרי מספיק מנוחה התחלנו בירידה חזרה. שמש הצהריים כבר קפחה עלינו, אבל הירידה הייתה מהירה יותר מהעלייה. בדרך פגשנו בבית ספר שהגיע לטיול במעלה ההר, וראינו עוד זברות, אנטילופות וג'ירפות יושבות. יצאנו מהשמורה אחרי שבילינו בה כחמש שעות בסך הכל.

התקשרנו לנהג הבודה שלקח אותנו לשמורה שיחזיר אותנו חזרה לכביש. בכביש פגשנו בהמון משאיות שעצרו בצד הדרך לתחזוקה, ועלינו על מטאטו חזרה לניוואשה ומשם לאזור המחנה. פגשנו את ספיר על הכביש, לפני העלייה, והלכנו ליחד למסעדה הסינית שמצאנו ביום הראשון שלנו באזור, Hubei. ישבנו בחוץ על דק מוגבה, ואחרי שהסתבכנו עם התפריט הסיני שהיה בקונספט של חלוקה הזמנו ארוחה גדולה לכולנו שהייתה טעימה ואותנטית באופן מפתיע. הבעלים ואנשי עסקים סינים ישבו בפנים, ודווקא המבשלות נראו מקומיות. כשהשמש התחילה לשקוע פנינו חזרה ל Fishaerman's Top למקלחות ולערב אחרון ורגוע במחנה.

18.05 יום חמישי - ספארי סוסים וחזרה לניירובי

הפעם קמתי ביחד עם ספיר כשזיו נשאר לנוח במחנה. אכלנן ארוחת בוקר קלילה של לחם ואבוקדו ולקחנו מטאטו ל Sanctuary Farm. מדובר באותו מקום בו שטנו לאי הסהר לשמורה בה אפשר להסתובב בין חיות הספארי. במקום ללכת לאי בחרנו לרכב על סוס בהדרכה למשך כשעה בשטחי השמורה. אני קיבלתי סוס בוגר חום ויפה בשם פבג'ה, וספיר קיבלה סוסה קצת קטנה יותר בשם סו. המדריך לקח אותנו לסיבוב בתוך השמורה ומדי פעם הסביר לנו על החיות. חווית הרכיבה הייתה מיוחדת בעצמה, אבל הסוסים אפשרו לנו ממש להתקרב לחיות השונות מקרוב, ופעם אחת כמעט וחטפתי נגיחה מג'ירפה יושבת שהסוס שלי התקרב אליה יותר מדי. פבג'ה כל הזמן רצה לעצור לאכול מהדשא, וסו התעצבנה מהזבובים הרבים שחגו סביבה. מזג האוויר גם היה לטובתנו והכול עזר ליצור אווירה מיוחדת.

אחרי שנפרדנו מהסוסים חזרנו למחנה לעוד כמה נשנשושים ולהתארגנויות לקראת עזיבת האזור וחזרה לניירובי. נסענו במטאטו לניוואשה ושם חיפשנו נסיעה זולה לניירובי. לבסוף עלינו על מטאטו גדול ויחסית חדש אחרי שקפצו עלינו הסוכנים המקומיים. אחרי שהמתנו כמה זמן וקנינו צ'יפס לדרך, נדחסנו יחד עם התיקים ואנשים נוספים. ליד ספיר ישבה אישה שנשנשה בצורה נקייה מרשימה פלח אבטיח עטוף בניילון נצמד, כל זה מתוך תיק הבד שלה. הנסיעה הייתה די סבירה, חוץ מלספיר שבגלל שישבה ליד החלון והדלת הייתה צריכה לקום בכל פעם שהתווסף או ירד נוסע. בדרך ראינו כרכרה שמורכבת ממשטח עץ על גלגלים בלבד וקשורה לשלושה חמורים.

בהגעה לניירובי שמתי לב שאנחנו עוברים מול בית הקהילה היהודית, ממנו היינו צריכים לקחת חזרה את הציוד שאפסנו. מיהרתי להודיע לכרטיסן וירדנו מול הכניסה. אחרי בירור קצר עם הרב נתנאל התבשרנו לשמחתנו שאפשר לקחת את הציוד וכך חסכנו לנו נסיעה. לקחנו את הציוד (את הקופסא של נועם והמזכרות השארנו באפסון) וחזרנו לאותו בניין דירות בו ישנו טרם הנסיעה, Westpoint Suites - אך הפעם בדירה אחרת וקצת יותר קטנה.

בערב יצאנו לקניון בו חשבנו שזיו יוכל לקנות גז לגזייה שלו, Galleria Mall. נסענו בבולט עם נהג חביב שחלק אכזבות עם ספיר על אוגנדה ולשם שינוי לא היה מציק בשיחה. לפני הקניון ביקרנו בשוק מזכרות שהיה במקום. זיו קנה סוף סוף את השוקה, שמיכת המסאי, וספיר קנתה השלמות למזכרות. הסתובבנו בקניון ובחנות המיועדת לא היה מה שחיפשנו. במקום אכלנו ארוחת ערב נחמדה בפיצה האט, שכמובן גם הרשת הזו באפריקה. ישבנו בקומה השנייה של הקניון וצפינו בגשם יורד על החנייה והכביש. לפני שעזבנו את הקניון נכנסנו לקרפור וקנינו מצרכים לארוחת ערב שתכננו להכין בשישי בדירה. עיקר הזמן הלך על חיפוש תבניות אלומיניום, ובלית ברירה קנינו מגשי אלומיניום איתם נאלתר. חזרנו בבולט לדירה, שם הכנו פופקורן לערב סרט בנטפליקס, שרק.

19.05 יום שישי - חבורת הר קניה וארוחת שישי

בבוקר קמנו למפגש בדירה עם ג'וזפט, המדריך שאיתו קבענו את הטרק של הר קניה לשבוע הבא. הגיעו אלינו גם ארבעה ישראלים נוספים שיצטרפו לטרק: עידן, רחל, מאיה ועפרי. סגרנו עם ג'וזפט את כל הפרטים, כולל את עניין האוכל בהקשר רחל שומרת הכשרות ועפרי הצליאקי. אחרי שהפגישה הסתיימה והמשכנו עם הכביסה, יצאנו עם כמעט כל החבורה למסעדה סורית בשכונה מערבית בניירובי, Baladi Restaurant. פתחנו שם שולחן גדול עמוס במנות טובות שהיו למסעדה - סלט, חומוס, פלאפל, מטבלים, צ'יפס והרבה פיתות. הבעלים, סורי אמתי, התלהב מסגנון האכילה הבלדי וניגש לדבר איתנו. בסוף הוא אפילו נתן לנו קינוח חינם על חשבון הבית. משם התפצלנו כל אחד לדירתו.

ספיר, זיו ואני עצרנו לפני הדירה במרכז שליד הבית להשלמת קניות לערב, ובמיוחד בשביל קניית עוד דונאטס מהמאפייה של לילי, שכבר כמעט והפכנו ללקוחות קבועים שלה. נחנו קצת והתחלנו בהכנות. לארוחת הערב הכנו חלה, תפוחי אדמה ובטטות בתנור, מג'דרה, לזניה בלי גבינות או בשר וסלט. בזמן ההכנות דיברנו עם נועם, שלמרות שכבר נפרדנו ממנה, היא הייתה בדרך חזרה מהחופים ליומיים בניירובי לפני טיסתה להודו, וכמובן שהזמנו אותה להצטרף אלינו לארוחה ולדירה. אכלנו בהנאה בסלון אל מול הטלוויזיה ולקראת סיום הארוחה גם נועם הצטרפה. התפוצצנו מהאוכל הרב ועוד השארנו מספיק לארוחת שאריות למחרת. קינחנו עם דונאטס ותה ופנינו לישון.

20.05 יום שבת - עוד יום בניירובי

כשקמנו בבוקר גילינו שהטלפון של נועם, ששהה כל הלילה בקערת אורז, עדיין לא חזר לתפקד. יצאתי איתה לעיר לנסות לתקן אותו בחנות מורשית של אפל. אם מתקלקל הטלפון באפריקה לפחות זה בניירובי. זיו וספיר נשארו בדירה כדי לעזור לעידן לצלם סרטון הגשת מועמדות למלגה אליה נרשם עבור האוניברסיטה. כשהגענו לחנות הטלפונים נאמר לנו שתוך כשעתיים נדע את חומרת התיקון הנדרש. בינתיים הסתובבתי עם נועם בעיר והשלמנו סידורים. נועם קנתה ציוד לקעקוע שהיא רוצה להמשיך בהודו. קנינו בחנות אחת שמצאנו ובסוף ויתרנו על החנות השנייה בשל היותה באזור מפוקפק. אני הלכתי לחנות של ספאריקום לנסות להבין למה אני לא מצליח להירשם לשירות התשלומים בטלפון של קניה, Mpesa. אחרי בירור הבנתי שהסיבה היא שבטעות רשמו את המספר שלי על חשבון של מישהי אחרת בשם ג'יין.

בינתיים חזרו אלינו מחנות הטלפונים ואמרו שנדרש להחליף מסך. בשל המחיר הארקטיבי הנחינו אותם לבצע את ההחלפה, ובינתיים נועם ואני קנינו קפה ב JavaHouse וחזרנו לדירה לארוחת צהריים. פגשנו שם את חבורת הר קניה חוץ מרחל שומרת השבת ואכלנו שאריות מאתמול. לאחר מכן כולם יצאו ל Toi Market להשלמת קניות ולהמשך צילום הסרטון. אני לא הרגשתי טוב ולקראת תחילת הטרק למחרת העדפתי להישאר בדירה ולנוח. כשכולם חזרו נועם חזרה גם עם הטלפון המתוקן. נועם סידרה דברים ובינתיים נסעתי עם זיו וספיר לקהילה היהודית כדי לאפסן את הציוד שאנחנו לא צריכים בשביל הטרק. חזרנו בחושך ולשמחתנו נשארו עוד שאריות מארוחת שישי אותן סיימנו בהנאה. לא הלכנו לישון מאוחר, בגלל ההשכמה המוקדמת לה נדרשנו ביציאה להר קניה למחרת.