קניה חלק 4 - הר קניה ושבועות בניירובי

21.05 יום ראשון - יציאה לטרק הר קניה 2600-3300

קמנו מוקדם בסביבות 06:00 והתארגנו לקראת היציאה לטרק. סיימנו את שאריות האוכל שנותר מכל הבישולים והקניות שערכנו בסופ"ש וסידרנו מה שהספקנו בדירת ה airbnb שלנו לפני שנעזוב אותה. נועם ליוותה אותנו למטה לחכות להסעה שלנו לטרק, ובדיוק כשהרכב הגיע אני קניתי בקבוק מים קטן שיהיה לי לדרכים. לפני העלייה לרכב - מטאטו ששוריין רק לקבוצה - נפרדנו מנועם, הפעם באופן סופי לפני טיסתה להודו למחרת.ברכב התאחדנו עם הקבוצה שאיתה נצא לטרק (שבעה כולל אותנו): מאיה קוטב, עפרי זיו, עידן עקביה ורחל. עד היציאה מניירובי ליווה אותנו ברכב גם קווין, בנו של ג'וזפט המארגן והמדריך בטרק. הנסיעה כולה הייתה מאוד מטלטלת. אמנם היינו במטאטו רק שבעתנו ולא היה צפוף, אבל מטאטו זה מטאטו, הנהג לא נהג כראוי ואפילו בקניה הכבישים בדרך להר היו משובשים ועם עבודות רבות. כמובן שעצרנו לתדלוקים בדרך, אבל כשעה לפני ההגעה לנניוקי, העיר בה ניפגש עם הצוות, עצרנו בסופרמרקט באחת העיירות. זיו ואני שמנו לב למה שנראה כמו מאפה בשר אבל התברר להיות עוגה עטופה במעין בצק עלים. הסקרנות גברה עלינו וקנינו את המאפה. כמובן שהוא היה יבש וקצת התחרטנו עליו אחר כך.הגענו לנניוקי Nanyuki בצהריים ובחנות השכרת ציוד טיולים בעיר פגשנו את ג'וזפט ביחד עם פיטר, המדריך השני שילווה אותנו. שכרנו ציוד להשלמות שהיה טוב ומספק והמשכנו לשער הכניסה לשמורת הר קניה Sirimon, בגובה 2,600 מטר.

בדיוק כשחנינו התחיל גשם שהלך והתחזק. פרקנו את הציוד מהמטאטו ושמנו עלינו את ביגוד הגשם. דילגנו בגשם מהשער לבקתה סמוכה ושם אכלנו את ארוחת הצהריים. תחילה תחת סככה ואחרי שהרצפה הוצפה נכנסנו פנימה. זו לא הפעם הראשונה בה נהנינו מרמת השירות והאוכל בטרק אבל גם הפעם הופתענו לטובה והתרשמנו מאוד מכל הארגון ומשיתוף הפעולה של הפורטרים.אחרי האוכל הסדרנו את הכניסה מול גורמי השמורה והתחלנו בהליכה, מלווים בג'וזפט ובפורטר/מדריך בשם קים. ההליכה הייתה כולה בעלייה על שביל סדור, סלול לטובת רכבים שעולים ויורדים מתחנת המטאורולוגיה שבסוף הכביש. רוב ההליכה הייתה בתוך יער גשם, ולפני שנכנסנו אליו ראינו משפחה גדולה של בבונים. בזמן ההליכה הגשם נחלש עד שפסק לגמרי. עידן עצר מדי פעם במהלך הטרק כדי לצלם סרטון הגשת מועמדות למלגה לאוניברסיטה. ככל שטיפסנו נפתחו בפנינו מרחבי ההר כשמאחורינו תמיד נוף העמק.

לקראת השקיעה הגענו למחנה, Old Moses, שם בגובה 3,300 מטר הייתה בקתה גדולה על גבעה עם נוף מרהיב של 360 מעלות על ההר, העמק שלמרגלותיו ורכסי ההרים באזור. התהלבנו מרמת החיים בבקתה, שכללה לובי עם חשמל בו אכלנו בנוחות, חדרים עם הרבה מיטות בסגנון מעונות, ואף שירותים מוסדרים ומים זורמים. נהנינו מנוף השקיעה והתארגנו בחדרים, ואכלנו ארוחת ערב טובה וממלאת, שכמובן קדמו לה פופוקורן וביסקוויטים עם תה וקפה, כמו הסטנדרט אליו התרגלנו בטרקים.

22.05 יום שני - הר קניה 3300-4200

למרות השינה הנוחה בבקתה קמנו לבוקר קר מאוד. באמצע ארוחת הבוקר שכללה גם דייסה מעניינת קרא לנו ג'וזפט החוצה לראות עדר פילי יערות גדולים כמה מאות מטרים במורד ההר. מדובר במחזה נדיר וגם כל הפורטרים התלהבו ממנו. מהבקתה כבר יכולנו לראות את פסגת ההר בזכות השמיים שהתבהרו.

במהלך היום המשכנו לטפס. עברנו על פני מרחבים, עליות גדולות בהתחלה וגם קצת ירידות לנחלים. עם הטיפוס שמנו לב שעל הקרקע הצטברו בלילה משטחי קרח דקים כתוצאה מהקור שבגובה הרב. פגשנו שוב את הצמחים המיוחדים שהכרנו מהרוונזורי, והנוף כולו היה מרשים ומיוחד, כשמזג האוויר היה מצוין.

בהפסקת הצהריים עצרנו על גדת נחל לאכול את ה Packed Lunch, ושם התבוננו בזן של טריסטמיות שחיכו לקחת מאיתנו פירורים. בהמשך ההליכה פגשנו גם ביונקי דבש, שפני סלע שמנים וציפורים ופרפרים שונים. אחר הצהריים מזג האוויר נהיה קצת סגרירי ובאזור 16:00 הגענו למחנה ללילה, Shipton Camp בגובה 4,200 מטר. גם כאן הייתה בקתה מושקעת, אם כי ברמה קצת פחות טובה מהבקתה של היום הראשון. היה לנו הרבה זמן פנוי והתארגנו לקראת הקור הקשה שהחל לרדת על ההר בשקיעה.אכלנו עוד ארוחת ערב גדולה וקינחנו בטובלרון שהביאה רחל, סימבולי לטיפוס של מחרת. לבשנו לערב כבר חלק מהבגדים החמים שנלבש לטיפוס והשינה הייתה טובה וחמימה.

23.05 יום שלישי - פסגת הר קניה 4,985 וירידה ל 3300

קמנו מוקדם מאוד לפנות בוקר, ב-02:00. היה מוכן לנו תה ועוגיות על השולחן ובזמן שכולם התארגנו חלק יצאנו מהבקתה להתבונן בכוכבים. באמצע ההר עם שמיים חסרי עננים כל כיפת השמיים הייתה פרוסה לפנינו וכל הכוכבים זרועים בה. זיו סוף סוף הצליח לצלם תמונת שמי לילה טובה. התעטפנו בהרבה שכבות (אני לבשתי מכנס תרמי, טרנינג, מכנס גשם; חולצה תרמית, שני פליזים, סופטשל; חם צוואר וכובע גרב; ושני זוגות של כפפות) וקצת אחרי 03:00 התחלנו את הטיפוס לפסגה. אמנם היה קר מאוד, אבל מזג האוויר היה לטובתנו, לא היו רוחות ואת הקור הרגשנו רק כשנעצרנו להפסקות.

ספיר התחילה את הטרק קצת חולה, ובאותו בוקר הרגישה מאוד לא טוב, עם קצת תסמינים של מחלת גבהים. אחרי הרבה התלבטויות בתחילת ההליכה, ג'וזפט שהוביל הפעם את ההליכה הסכים שהיא תמשיך אבל שהמדריך השני שלנו, פיטר, יסחוב עבורה את התיק. האטנו את קצב הליכתנו ולמרות הקושי בעלייה התלולה הכל הסתדר.

התקרבנו לפסגה עם עלות השחר, שלאט לאט שפך אור על ההרים. היו עננים מתחת להר, ואמנם לא ראינו את השמש בשיא זריחתה, אך נוצר אפקט יפהפה של שמיים כתומים אדומים שרק הבליטו את יופי ההרים. לפסגה בגובה 4,985 מטר, Pt Lenana הגענו כבר באור יום, כשהשמש שוטפת אותנו ואת ההר. היו קצת רוחות, אבל מזג האוויר אפשר לנו לנוח בפסגה, לעשות הפסקת נשנושים ולצלם די והותר תמונות. הפסגה אליה העפלנו היא הפסגה השלישית בגובהה בהר. השתיים האחרון הן צמודות ומתנשאות כמאתיים מטר גבוה יותר. הפסגה האמיתית נשקפה מולנו בפסגת לננה ואור השמש שהטיל צל על חלקה ביחד עם מצוקי הסלעים והשלג שהיה פרוס מסביב יצרו תמונה מרשימה.

אחרי כשעה בפסגה התחלנו את הירידה למטה. גם את הירידה עשינו לאט עד שחלפנו על פני אגם קטן ומשם ההליכה הייתה בתוואי נוח יותר. הלכנו כשלוש שעות עד לנקודה בה אכלנו ארוחת בוקר עשירה. חלפנו על אגמים נוספים, שטחי הר ומצוקים צחיחים, ביצות ועמקים מרשימים שעוד הצלחנו לראות לפני שהגיעו עננים להר לקראת העצירה. בארוחת הבוקר פגשנו שוב בשפני הסלע והורדנו חלק משכבות הביגוד. עדיין היה יחסית קריר, וגם בהמשך ההליכה היה לרוב מעונן ואף ערפילי, כשמדי פעם הבליחה השמש לחימומנו או התבהרה הדרך וצפינו במרחבים המרשימים בהם הלכנו. בארוחת הצהריים חברנו לדרך עפר וההליכה נהייתה פשוטה עד ההגעה למחנה האחרון, Meru Bandas Mt  Kenya בגובה 3,300 מטר, בסביבות 17:30.

נדהמנו לגלות שמדובר בצימרים של ממש, וקיבלנו שני חדרים עם מיטות, מצעים, שירותים ומקלחות וגם לובי עם אח בו אכלנו ארוחת ערב. עייפים מהיום אכלנו ונרגענו, והלכנו לישון לא מאוחר לקראת היום האחרון והקליל של הטרק.

24.05 יום רביעי - סיום הטרק וחזרה לניירובי

קמנו בנינוחות ואכלנו את ארוחת הבוקר על שולחן בחוץ, נהנים מהשמש ומהנוף להר קניה. לקחנו את הזמן ורק אחרי תשע בבוקר יצאנו להליכה. עם הנמכת הגובה כבר לא הלכנו בתוך עננים, וההליכה הייתה במגמת ירידה יחסית תלולה לאורך כל הדרך, אבל על דרך עפר נוחה שמיועדת גם לכלי רכב. יצאנו משער שמורת ההר Chogoria וחלפנו בדרך על פני יערות במבוק שעם הירידה בגובה התחלפו ביערות גשם. נעשה כבר קל לנשום ולפני 12:00 כבר פגשנו את הרכב שייקח אותנו לעיר. נסענו לעיירה Chogoria, שם נפרדנו מהצוות הגדול שליווה אותנו ומג'וזפט, שסידר לנו מטאטו פרטי שייקח אותנו לניירובי.

הנסיעה חזרה לעיר הייתה הרבה יותר טובה מהנסיעה הלוך. עצרנו בדרך לנשנושי צהריים וקניתי פילאו ושעועית אותם אכלתי בנסיעה. הגענו לניירובי בשעות אחר הצהריים וירדנו מהמטאטו בתחנה המרכזית של העיר. התפצלנו מהחבורה השנייה שיצאה איתנו לטרק וישנה בסלהה (עידן, עפרי, מאיה ורחל) וניסינו לצאת מהאזור העמוס כדי להזמין בולט, ואחרי הרבה קשיים והתחמקויות ממוכרים ומסוכני נסיעות הצלחנו לעלות לרכב.

תחילה נסענו לקהילה היהודית לאסוף את הציוד שאפסנו לפני הטרק ואת כל המזכרות שבכוונתנו לשלוח לארץ. אחר כך חזרנו לאותה דירה בה ישנו בשבוע שעבר, ב-Westpoint Suites. נפגשנו בדירה עם מוזס, הסוכן איתו סגרנו את הספארי של מסאי מארה לסופ"ש וסגרנו איתו את הפרטים. אחרי התארגנויות ומקלחות שמנו לב שספיר וזיו שכחו ציוד בבית הקהילה היהודית ולכן בדרכנו להיפגש עם חברינו מההר עצרנו אצלם לאיסוף נוסף.

לארוחת ערב נפגשנו, יחד עם אבי ואופק שחזרו מהחופים, במתחם אוכל מגוון שמזכיר את השרונה מרקט - Nairobi Street Kitchen. כל אחד הזמין לעצמו אוכל מהדוכנים השונים, כשאני אכלתי גיוזת שורטריבס, פיצה וקינחתי בגלידת למון-גראס מרעננת ומפתיעה. נפרדנו מאבי, שלמחרת יצא להמשיך את הטיול שלו לבד באתיופיה, וחזרנו עייפים לדירה לשינה.

25.05 יום חמישי - משלוח מזכרות וערב שבועות

קמנו בבוקר וישר יצאנו לסניף משולב של הדואר וחברת השליחויות EMS. לקחנו איתנו כל אחד את המזכרות שהוא רוצה לשלוח הביתה וגם את הארגז במשקל 11 ק"ג של נועם. נעזרנו בעובדים כדי להבין איך לשלוח, שקלנו את הציוד ומילאנו טפסים כדי שהמשלוח יגיע לביתה של נועם במעלה החמישה. זיו ליווה את ספיר למכון הלק ג'ל בו היא חידשה ציפורניים, ובזמן שהוא הלך התבקשתי על ידי עובדת המכס לעבור איתה על כל הפריטים שאנחנו שולחים. פתחנו ארגזים ועטיפות והיא וידאה שאנחנו לא שולחים משהו שצריך להצהיר עליו. כשזיו חזר השגנו קופסא גדולה מספיק וניסינו לארוז הכל לפי הכללים של הסניף, עד שהתייאשנו וזיו נעזר בעובדת שתארוז בשבילנו. בזמן האריזה אני טיפלתי במכתבים ששלחתי הביתה, ביחד עם סימנייה ומקלות וניל להורים, והצמיד שקניתי לסבתא תחיה מנשות האיידס בקיברה של ה-Women Power Group. אחרי הרבה מאמצים לבסוף שלחנו את החבילה הגדולה, במשקל 17.3 ק"ג סך הכל. דווקא המכתבים והחבילה הקטנה ששלחתי הביתה בסוף עלו לי יותר מה 1.5 ק"ג מזכרות. בסוף גם שלחנו דרך הדואר ולא דרך EMS, בשל ההבדלים המשמעותיים במחירים.

התאחדנו עם ספיר במכון הלק שלה במרכז, אך לא לפני שזיו ואני נשנשנו צ'יפס בסניף מגניב של fish & chips שהיה ממול, Sonford. פנינו לאכול צהריים בבית הקפה הנוח והמוכר CJ's וזיו וספיר הוציאו דולרים לטובת הספארי. חזרנו לדירה למנוחה והתארגנות לקראת ערב חג שבועות, ואני ניצלתי את הזמן הפנוי כדי להירשם ללימודים בטכניון. את ערב החג עשינו כמובן בקהילה היהודית, שם נפגשנו עם כל המטיילים הישראלים, והכרנו את עמית והלל, זוג חברים שמטיילים גם, ואת חן הנוודת שמטיילת לבד. הערב היה בסגנון בופה חלבי שכלל בגטים, חמאה וממרחים מעולים, מרק טעים, סלט ופשטידות אלוהיות. בין לבין ערכנו תיקון שבועות, אותו התחלנו מלעבור על מגילת רות והשיחה גלשה כל פעם לנושאים אחרים בהובלת הרב נתנאל. לקינוח הוגשו פירות ועוגת גבינה שהייתה בדיוק מה שספיר ואני השתוקקנו לו. נשארנו בקהילה עד יותר מדי מאוחר ורק לקראת 01:00 יצאנו חזרה.

אצל נתנאל, זיו ואני השארנו ציוד שלא ניתן לקחת ברכבת לחופים אליהם תכננו להגיע בהמשך, כמו סכינים ובנזינייה. בדירה סידרנו את התיקים לקראת השכמה מוקדמת ביציאה למסאי מארה למחרת, הספארי לו חיכינו.