07.04 יום שישי נסיעה לפורט פורטל.
בבוקר מעין וזיו עשו אימון ורצו לקנות דברים ליום הולדת של ספיר שהיה היום. אחרי שכולם התעוררו חגגנו לה בהוסטל, סיימנו לארוז ויצאנו ברכב שהזמינו בשבילנו בהוסטל לתחנת אוטובוסים מרכזית, Link Bus Terminal משם רצינו לקחת אוטובוס לפורט פורטל. נפרדנו מאבי ומדוד שיצאו לאגם בוניוני ונשארנו החבורה המקורית של הראפטינג: זיו, מעין, נועם, ספיר ויובל יעל.
להזמין רכב זו הייתה טעות ונתקענו בהמון פקקים בגלל שזה היה יום שישי הטוב. בערך שעה נסיעה למשהו שאמור לקחת עשרים דקות. רק בודה בודה.
הבנות הגיעו ברכב לפנינו ולכן עד שהגענו הן כבר היו אחרי המלחמה של קניית כרטיסים. נדחסנו בתור, עזרו לנו לשים את התיקים בתא המטען הדחוס (שגם היו בו תרנגולות בקופסאות קרטון) ועלינו לאוטובוס. כרטיס עלה 40,000¥ ואמנם המקומות היו מסומנים אבל לא הייתה לזה משמעות פרקטית כי כולם נדחפים ומי שתופס לוקח. ישבנו יחסית מפוזרים ואני ישבתי בשורה עם גברת גדולת מימדים ואמא שעליה היו שני ילדים.
לקח לנו יותר משעה וחצי רק לצאת מקמפאלה.
הנסיעה כולה לקחה כ-8 שעות (כשהדרך אמורה לקחת בערך 5), והייתה עצירה להפסקה אחת בלבד. לאורך כל הנסיעה עלו מדי פעם רוכלים לאוטובוס או שבפקקים ועצירות קטנות רכנו מתחת לחלון והציעו שתייה וחטיפים. במהלך הנסיעה הושמעו והוצגו במסך קטן קליפים של מוזיקה. מה שהציל אותי בנסיעה היה שישבתי ליד חלון וככה היה לי אוויר למרות הדוחק.
עם השקיעה הגענו לפורט פורטל ולמרבה השמחה גם התיקים סיימו את הנסיעה בשלום. היינו רעבים ועייפים וחיפשנו מקום לאכול, אבל בעקבות זאת הייתה גם עצבנות של הרוב ולכן ויתרנו והזמנו מהריזורט הסעה אליו כדי לאכול שם, חוץ ממני שכבר לקחתי לדרך אורז ושעועית (שקצת נשפכו ברכב). התארגנו בחדרים, אכלנו, והלכנו לישון. הבנות ישנו בחדר יחסית מרוחק אבל שהיו בו מקלחת ושירותים, ואנחנו הבנים בחדר שהשירוקלחת שלו היו חיצוניים ומשותפים. לפני השינה התקלחנו כולנו אצל הבנות, למרבה השמחה במים חמים.
08.04 יום שבת (ויום הולדת) אגמי המכתש
אחרי היום הקשה אמש, קמנו לארוחת בוקר ב 09:00 שהזמנו מראש בערב. אכלנו פנקייקים (שבעצם היו קרפים), רולקס וחביתות. הזמנו גם שוקו קר, ולא ממש ידעו איך להכין אותו (פשוט הרתיחו חלב ואז שמו אותו קצת במקרר לפני שהגישו). הארוחה הייתה די מספקת ובמהלכה אף חגגו לי את יום ההולדת. אחרי כמה עיכובים ביציאה בגלל סיבוכים אצל הבנות יצאנו לדרך לסייר באזור שבו ישנו, אגמי המכתש, בעקבות המלצה של ג'וליאס הבעלים והמנהל.
אחרי כמה דקות של הליכה שמענו מרחוק צליל של אוטו גלידה. להפתעתנו הוא הלך והתקרב וראינו בחור על אופנוע בודה בודה עם מיכל גדול עוצר ומגיש ברד/גלידה לילדה תמורת כסף. התלהבנו מאוד מהבודה-ברד וקנינו בשמחה, התאים לנו בדיוק להליכה בשמש ובחום. עברנו גם בשוק של כפר מקומי וקצת הזדעזענו ממראות השחיטה והבשר המוצג ומועבר.
המשכנו ללכת לכיוון אחד האגמים ובאחת הפניות שאל אותנו נער אם הוא יכול לדבר איתנו, ואחרי שנענינו בחיוב הוא הציע להיות מדריך טיול שלנו באזור. מאוד התלהבנו ממנו, מהנכונות שלו לעבוד ומהאנגלית הרהוטה ביחס לאנשים באזור ובשמחה נתנו לו להוביל אותנו. לנער קראו ג'וזף, בן 13 בכיתה ז', והוא שואף להיות מדריך טיולים ולכן מציע את הדרכתו לתיירים באזור.
הסיור עם ג'וזף ברחבי האגמים היה מדהים, מהמון סיבות. קודם כל הנוף היה מדהים, עברנו בין מספר אגמים גדולים יותר ופחות, והיום היה יפה כשהשמש שטפה את הנופים הירוקים, הגבעות, ההרים באופק והמרחבים הגדולים המלאים בגידולים, מטעים וצמחייה. בנוסף ג'וזף לקח אותנו בדרכים מיוחדות ונתן הסברים נחמדים על האזור, על המקומיים ועל צמחים שפגשנו בדרך (עצי בננות ומתוקה, קפה, גידולים שונים ואפילו וניל). הוא הסביר לנו שהסיבה שכל ילד קטן שאנחנו פוגשים מקבל אותנו בקריאת Howa you היא כי זה משפט שהם לומדים לחזור אחריו ולא באמת יודעים אנגלית. הוא גם עזר לנועם למצוא שמלה לבת דודה שלה ולקח אותנו לשוק לקנות נשנושים. בדרך פגשנו גם זוג ישראלים מבוגרים שעובדים כרגע בהוראה ברואנדה והתייעצנו איתם על המשך הטיול. רגעי השיא עם ג'וזף היו השיחות איתו לאורך הדרך. פילוסופיית החיים שלו ריתקה והלהיבה אותנו -מוסר העבודה שלו, השאיפות והגישה שלו לחיים בכלל. כשפגשנו ילדים בדרך שביקשו מאיתנו כסף ואמרנו לו שזה גורם לנו להרגיש לא נעים, הוא הסביר שגם אותו זה מאוד מעצבן. הוא נזף בילדים ואמר שיש להם ידיים, רגליים, אוזניים ועיניים אז אין סיבה שהם לא יעבדו בשביל הכסף, ושאין ברכה מכסף מנדבות. היו לו עוד כמה משפטים במהלך הדרך, כמו שכל אחד צריך עזרה. את הסיור עם ג'וזף סיימנו בביתו, פגשנו את משפחתו והצלטמנו למזכרת. שילמנו לו 30k שילינג והמשכנו בדרך.
לקחנו בודות למסעדה שנמצאת בנקודת תצפית מיוחדת על האזור בשם Top of the World. את הבודות לקחנו בזוגות, ואני לקחתי בודה עם יובל. באמצע הדרך נגמר הדלק לאופנוע וירדנו ממנו. בזמן הירידה האופנוע נטה ויובל קיבלה כוויה קשה ברגל מהאגזוז. לקחנו בודה אחר עד למסעדה וככה גם שילמנו חצי מחיר. במסעדה פגשנו את כולם. מצאנו אותה ריקה מלקוחות ובדיוק התחילו גשם ורוח. הזמנו מנות מתפריט שהוצג בעל פה ובינתיים נהנינו מהנוף הנשקף של המרחבים, ההרים, שלושה אגמים וכל היערות והכפרים מסביב. כמובן שלקח לאוכל המון זמן להגיע, ובזמן שחיכינו פגשנו בעוד משפחה ישראלית מטיילת וקבוצת בריטים. הצטלמנו וצילמנו ולבסוף הגיע האוכל. האחרים הזמינו גם בירות ואחד העובדים נסע במיוחד להביא להם, ואז שם אותן אצלם במקרר כדי שיהיו קרות. אכלנו תבשילי קארי עם אורז ועוף או דג או ירקות, וכרגיל חלקנו סלט ומנות צ'יפס.
עד שסיימנו לאכול כבר היה מאוד חשוך בחוץ, ופנינו לאחד העובדים שכשהתיישבנו הוא אמר שייקח אותנו חזרה לריזורט. היינו בטוחים שהוא התכוון ברכב או בבודות, אבל הוא לקח איתו מקל גדול והוביל אותנו ברגל אל הדרך, לעבר הליכה של בסביבות 40 דקות לריזורט. הלילה היה חשוך מאוד, ואת הדרך האירו רק הכוכבים הרבים שסוף סוף זכינו לראות, ומספר גחליליות שהגיחו ונכבו לאחר כמה שניות. בהתחלה הלכנו עם פנסים, אך אחרי כמה דקות הצטרפנו למדריך בהליכה בחשיכה. מעדנו כמה פעמים בדרך, אבל הגענו לריזורט בשלום.
אני והבנים החלפנו חדר לחדר עם שירוקלחת ממש ממול הבנות והתקלחנו כולנו במים קרים. היינו עייפים מהיום ולכן למרות שהשאר תכננו לשבת ולשתות כולם הלכו לישון יחסית מהר, במיוחד לקראת ההשכמה המוקדמת שלנו למחרת.
09.04 יום ראשון שימפנזות ורגיעה בריזורט
קמנו מוקדם, אכלנו ארוחת בוקר ב 06:30 שהזמנו מראש וקצת אחרי 07:00 יצאנו לדרך בהסעה לפארק הלאומי קיבלה, שם קבענו טרק שימפנזים. התכנסנו בפארק יחד עם קבוצות תיירים נוספות כשכבר ירד גשם די שוטף בחוץ. עברנו תדריכים והתחלקנו לקבוצות. ששתנו קיבלנו מדריך שנראה מנוסה בשם אדיסון. שמנו מעילים וכיסויי גשם על התיקים ויצאנו לדרך בגשם שעתה כבר לא היה חזק. אחרי כעשרים דקות הליכה לאורך הכביש בצמוד ליער שמענו קולות קריאה חייתיים מהיער. המדריך שלנו מייד חתך ימינה לתוך היער ואחרי עוד 10 דקות הליכה הגענו למספר עצי פיקוס תאנה גדולים, כשעל ענפיהם ובצמרותיהם נחו ואכלו קבוצה של כ-10 שימפנזות. בגלל הגשם הם נשארו בעצים ונהנו מהפירות, שאת חלקם השליכו ביחד עם הענפים על אדמת היער, כשלפעמים הם גם פגעו בנו. בילינו כשעה וחצי בצפייה בהן, כשרוב הזמן הן רבצו על העצים, אכלו ומדי פעם שינו מיקום במעלה העץ. נקודת השיא איתן הייתה כשפתאום שימפנזה אחד טיפס על ענף שרך מקרקע היער וראינו אותו יחסית מקרוב בשעה שטיפס עד למעלה העץ, ולשמחתנו עצר באמצע הטיפוס כדי שנוכל לקחת כמה תמונות.
לבסוף חזרנו למתחם החנייה, אבל ביקשנו מהמדריך שלא ייקח אותנו דרך השביל אלא דרך היער. הלכנו ביער הגשם וראינו בדרך עקבות של פילי יערות ושל שימפנזות, כשהגשם כבר הפסיק לרדת.
בנסיעה חזרה לריזורט עברנו על פני להקות בבונים שהתהלכו על הכביש והשתרעו עליו ולידו. עצרנו בדרך בשוק לקנות פירות, ירקות ולחם אותם אחר כך אכלנו בריזורט.
את כל אחר הצהריים והערב בילינו באגם בריזורט. שחינו באגם, רבצנו וקראנו על החוף וגם הספקנו להינשך על ידי עלוקות שהיו על הגדה. זיו ואני גם שחינו לצד השני של האגם שם הבטנו מלמטה על עץ גדול ועליו להקת קופים שצווחו וקיפצו בין הענפים.
את ארוחת הערב אכלנו במלון וגם נפגשנו עם הסוכן/מדריך איתו סגרנו ספארי ליום שלישי, קיסמבו סימבה. ארוחת הערב לא השביעה אותנו ולכן לקחנו עוד מנות.
10.04 יום שני סידורים וכיף
את היום התחלנו ביקיצה טבעית והתארגנות ברוגע. כמובן שהבנים התארגנו די מהר והיו צריכים לחכות לבנות. נסענו בבודות לפורט פורטל, כשבדרך הנהג עצר לתדלק מבחור שהביא לו דלק בבקבוק של מים מינרליים. חיפשנו מסעדה של מישהי בשם ריטה עליה שמענו המלצות, אך לצערנו היא הייתה סגורה. במקום אכלנו במסעדה עם אוכל מערבי ומחירים בהתאם, Gardens.
אחר כך המשכנו לסידורים. קנינו מצרכים בשוק כדי להכין ארוחת ערב בריזורט, קנינו ליובל משחה לשים על הכוויה שלה ברגל מהנסיעה בבודה ביום שבת וחיפשנו כספומט דולרים ללא הצלחה, עד שבסוף התפשרנו על הוצאת שילינגים. קנינו בסופרמרקט עוד דברים ואני קניתי גם קרם הגנה, סבון ודאודורנט במחירים מופקעים, שזה הסטנדרט באוגנדה למצרכים כאלה.
חזרנו בבודות לריזורט בנקורובה ורחצנו פעם נוספת באגם. בערב בישלנו אורז וירקות בעזרת הבנזנייה של זיו וגם חתכנו סלט. סימבה והנהג שלנו לספארי הצטרפו והחנו את הרכב בריזורט. ניסינו לבשל יותר מדי אורז ולקח לו המון זמן להתבשל, וגם אז הוא לא היה מוכן באמת. אבל היינו רעבים מאוד ואכלנו בכל זאת. בזמן האוכל הסדרנו את התשלום לריזורט, ממנו פחדנו במהלך הימים האחרונים כי לא הגישו לנו בקשה לתשלום על הכביסות שעשינו או על אף ארוחה עד לאותו ערב. לשמחתנו חוץ מהכביסה המחירים יצאו סבירים. נהיה מאוחר ופרשנו לחדרים לקראת הספארי המוקדם מחר. להפתעתנו היו המון מים חמים למקלחות טובות בחדרים.
11.04 יום שלישי שיט וספארי ערב במורצ'יסון
קמנו בחמש בבוקר ואחרי כמה עיכובים בגלל הפסקת חשמל שהייתה לבנות בחדר עלינו לואן הספארי ביחד עם סימבה והנהג וינסנט ויצאנו לדרך. הנסיעה מאגם נקורובה למורצ'יסון ארכה בערך שש שעות, ובדרך עצרנו לארוחת בוקר במסעדה מקומית. עברנו על פני ימת אלברט, מרחבים גדולים וראינו גם עדרי פרות עם קרניים ענקיות. בכניסה לשמורה נרשמנו במחברת ונסענו למלון רד צ'ילי לארוחת צהריים נחמדה על מול נופי השמורה והנילוס. אחרי שאכלנו נסענו לנילוס, שם עלינו לסירה דו קומתית שהשיטה אותנו לאורך הנהר כמעט עד למפלי מורצ'יסון. השיט היה יפה ומלהיב, כשבמהלכו ראינו היפופוטמים רבים בפנים ומבחוץ למים, ציפורים שונות, איילות וסוגי אנטילופות, בבונים, חזירי יבלות, ג'ירפות ואפילו פילים. בדרך חזרה התבאסנו שלא ראינו גם תנין עד שלבסוף קפטן הספינה, לאחר זיגזגים מרובים מצא עבורנו תנין שרבץ על גדת הנהר. במהלך השיט ירד עלינו קצת גשם אך מזג האוויר השתפר לקראת סיומו.
חזרנו לרכב עם וינסנט ויצאנו לסיבוב בשמורה. אספנו ריינג'ר והוא הדריך אותנו. הגג של הואן התרומם ונעמדנו על המושבים כשהראשים והידיים שלנו מחוץ לרכב לתצפית טובה ולתמונות של הספארי. לאט לאט השמש התחילה לשקוע והמחזה של הספארי על כל המרחבים, החיות והנופים היה מיוחד ומרגש. עדרי פילים וג'ירפות, עדרי ענק של באפלו, המוני אנטילופות מסוגים שונים ועוד. השיא של הערב היה ממש עם השקיעה, כשהריינג'ר ווינסנט סטו מהשביל הראשי ולקחו אותנו מאוד קרוב למשפחת אריות. האריה האב שכב על הקרקע ולידו היו שתי לביאות וגם כמה כפירים ששיחקו ביניהם. היו רגעים בהם מבטינו הצטלבו עם מבטי האריות ונשארנו שם זמן רב, מוקסמים מהכל. עם החשיכה נסענו לעבר הלודג' שלנו ללילה, כשבדרך עוד הספקנו לראות צבוע ואנטילופה בת יומה.
להפתעתנו הלודג' בו ישנו, Park Side Safari Lodge היה די יוקרתי. עם הקליטה קיבלנו מגבת קטנה קרה ומיץ להתרעננות, ארוחת הערב הייתה מחולקת לשלוש מנות ובחדרים היו מים חמים וכל אחד ישן על מיטה משל עצמו. בארוחת הערב ניהלנו שיחה עם סימבה הסוכן ווינסנט הנהג. מעבר לעניין על החיים באוגנדה וגם על משבר הקורונה, גילינו שסימבה הוא בחור קצת משונה, מציק ומתנשא, ושוינסנט הנהג הוא דוגמא קלאסית לאבא חמוד ומקומבן ישראלי.
12.04 יום רביעי ספארי יום, מפלים וקרנפים
שוב קמנו מוקדם, אכלנו ארוחת בוקר נחמדה ועם הזריחה יצאנו לספארי יום, הפעם בלי ריינג'ר. שוב עברנו על פני המרחבים והחיות, וגם הפעם התעכבנו בעיקר על להקת אריות שבדיוק סיימה לצוד אנטילופה. עקבנו אחרי הלביאות והגורים שהיו סביבן עד שהגיע הזמן לצאת. נשארנו בשמורה ונסענו לשיא הגובה של מפלי מורצ'יסון. המפלים היו מרהיבים, עם זרימה חזקה שהעיפה רסיסי מים עלינו בתצפית ולשמחתנו היה שמשי אז המים היו מרעננים. אחרי המפלים יצאנו משמורת מורצ'יסון והמשכנו בדרכנו.
התחנה האחרונה בטיול הייתה שמורת מקלט לקרנפים, Ziwa Rhino Sanctuary. מטרת השמורה היא להגדיל את אוכלוסיית הקרנפים באוגנדה, שלפני הקמתה נכחדה לגמרי בגלל ציד ומלחמות. כיום יש בשמורה כ-36 קרנפים וברגע שיגיעו ל50 פרטים יקימו שמורה נוספת במורצ'יסון. ההליכה בשמורה הייתה באופן רגלי, רק אנחנו עם אחד הריינג'רים. היינו ברי מזל וראינו שתי קבוצות קרנפים, אחת של אמא ושני ילדיה, ואמא נוספת ובנה. הקרנפים היו ענקיים ומרשימים, והצפייה בהם מקרוב נחקקה בזיכרון.
משמורת הקרנפים נסענו לכיוון קססה, ועצרנו ללינה במלון Tik Hotel בעיר קטנה Hoima. אכלנו ארוחת ערב במסעדה מקומית נחמדה שסימבה לקח אותנו אליה, שוב ניהלנו שיחות איתו ועם וינסנט וחזרנו למלון.
Comments